פסק-דין בתיק ב"ל 1719-06-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 20.12.10 אשר קבעה כי המערער אבד 60% מכושרו להשתכר.

2.         טענות המערער:

2.1        דרגת אי הכושר שקבעה הוועדה אינה מתיישבת עם חומרת תלונות ומגבלות המערער.

2.2        הוועדה לא הפנתה המערער לביצוע בדיקות חיוניות להכרעתה בערעור לרבות בדיקה אורטופדית.

2.3        המערער סובל ממחלת טלסימיה מיג'ור בעטיה נזקק לעירוי דם אחת לשלושה שבועות מדובר במחלת דם תורשתית עם סיבוכים רב מערכתיים והוועדה לא נתנה דעתה לאמור.

2.4        הוועדה לא נתנה דעתה להשלכות של מחלה זו מהם סובל המערער ובכלל זה מצב נפשי ירוד.

2.5        וועדות המשיב נוהגות להכיר בנכות מלאה בשיעור של 100% של חולי טלסימיה אך לא נהגו כן במקרה זה. המערער קבל בעבר גמלת ילד נכה. 

3.         טענות המשיב:

3.1        תביעת המערער התיישנה. הודעת המשיב נשלחה למערער ביום 4.1.11 והמערער הגיש ערעורו רק ביום 1.6.11.

            3.2        לגופו של עניין אין רלבנטיות לאחוזי נכות הנקבעים לחולי טלסימיה אחרים.

            3.3        למערער נקבעו 50% נכות, יתר הליקויים שנקבעו למערער מנופים.

3.4        המערער סיים 12 שנות לימוד וקורס הנהלת חשבונות סוג 2 וכתב בערר כי הוא נחוש בדעתו להמשיך בלימודיו האקדמיים. הוועדה קבעה כי המערער מסוגל ל-3 סוגי עבודות. מטיעוני המערער עולה כי הוא לא מסכים עם הנכות הרפואית שנקבעה לו ועל כן עליו לנקוט בהליך נפרד ולפנות מחדש לבירור נכותו הרפואית וככל שזו תשתנה הדבר ישפיע על קביעת דרגת  אי הכושר שתיקבע לו. 

דיון והכרעה:

4.         תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות) התשל"ז - 1977, קובעות כי ניתן להגיש ערעור על החלטות של ועדת עררים, כגון זו עליה מבוקש לערער בהליך זה, תוך 60 ימים מהיום שבו נמסרה החלטת הועדה.

5.         בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הרי:

            "... בכל הנוגע למועדים להגשת 'תובענות' לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק (דוגמת סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958) או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם".

            (דב"ע מט' 0-170 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא' 132).

6.         בית הדין הארצי לעבודה חזר על הלכה זו גם מאוחר יותר, במקרים נוספים, והיא חלה גם בהתייחס לערעורים המוגשים מכוח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. במצב דברים זה, אין מקום לשקול האם התקיימו טעמים מיוחדים להארכת המועד, כאשר כאמור, אין בית הדין מוסמך להאריכו.

7.         לנוכח המפורט לעיל ובהתחשב בעובדה כי הודעת המשיב נשלחה למערר ביום 4.1.11 בעוד הערר הוגש רק ביום 1.6.11 הרי שדין טענת המשיב לעניין התיישנות להתקבל.